גמרא
פירוש
וְלֵימָא מַחְלוֹקֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנַן הָא הדרן עלך המוכר את הבית
פרק ה – המוכר את הספינה
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
פרק המוכר את הספינה אישתעו לי נחותי ימא האי גלא כו׳. אף כי באמת אין להכחיש פשטי הדברים כמ״ש יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים המה ראו מעשי ה׳ וגו׳ ותרומם גליו יעלו וגו׳ מ״מ יש כאן דברים בגו בענין צוציתא דנורא וטעם להצלת הספינה אלו השמות דנקט וטעם לג׳ מאה פרסי גם רחוק מענינו שיאמר גל לחבירו למשטף לעלמא ותשובת גל השני פוק חזי גבורתא כו׳ שאין להן רצון ובחירה והנראה כלפי שאמרו בסוף יבמות דאמר רבי עקיבא דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענתי לו ראשי מכאן אמרו חכמים אם יבואו רשעים על אדם ינענע לו ראשו ויש לעיין מאי מכאן אמרו כו׳ מה ענין זה לזה וביאורו שאמר הכתוב כל משבריך וגליך עלי עברו וגו׳ דימה הכתוב הצרות והגלות שבאו עלינו מהרשעים לגלי הים ואמרו בילמדנו נמשלו ישראל לחול שנאמר והיה מספר בני ישראל וגו׳ ונמשלו העכו״ם לים שנאמר הוי עמים רבים כהמות ימים והם מתייעצים על ישראל והקב״ה מתיש כחם וע״כ אמר ישעיה והרשעים כים נגרש מה הים הגל הראשון אומר אני עולה ומציף כל העולם כולו כיון שהוא בא לחול הוא כורע לפניו ואין הגל הב׳ לומד מן הראשון כך פרעה נתגלגל על ישראל והפילו הקב״ה וכן עמלק וכן סיחון כו׳ ואין א׳ למד מראשון ולזה ע״פ דמיון זה אמר מכאן אמרו כו׳ דנותנין לו לרשע דין גל להיות האדם נכנע מלפניו בהכנעת ראש וע״ז אמר אישתעו לי נחותי ימא שהם יורדי הים הגלות כמ״ש שהדמיון בגלות כספינה המטורפת בים והגלים עברו עליו והיינו האי גלא הרשע שבכל דור שבא להטביע לספינה דהיינו ישראל המטורפין בגלות כספינה המטורפת בים: ואמר דמתחזי בגל ההוא כי צוציתא כו׳ הוא הראש והשר של מעלה של אותה אומה דדמיונו כאש היסודיי שהוא לבן כמ״ש פרק הפועלים בעובדא דרבי חייא דמתחזיא ליה מלאך כדובא דנורא ואמר מחינן ליה כו׳ דאין לנו להשען כ״א על אבינו שבשמים והיינו אלות׳ דחקיק כו׳ כי זאת ההבטחה הכתובה בספר תורת משה בגל הראשון שעבר עלינו שהוא פרעה שאמר הש״י אהיה אשר אהיה שהבטיח לנו אהיה עמכם בצרה זו ואשר אהיה עמכם בכל צרה וי״ה הוא השם אשר עמנו בגלות כמ״ש כי יד על כס י״ה שאין הכסא והשם שלם עד לעוה״ב וה׳ צבאות הוא השם הגואל מכל צרה כמ״ש גואלנו ה׳ צבאות שמו וגו׳ והזכיר שם ב׳ החורבנות שבי דומם ובואי בחושך בת כשדים ועתה שמעי זאת עדינה היושבת לבטח ואמר אמן בזכות האמונה שעמדה לנו בגלות ואמן ברכת אמן יש״ר כדאמרינן בסוטה אמאי קאי עלמא כו׳ ונייח לנו בזה הגלות וק״ל: אמר רבב״ח אישתעו לי נחותי ימא הם יורדי ים הגלות בין גלא לגלא היינו בין צרה לצרה וכל רשע שנתגלגל על ישראל עד בוא שני אחריו נתן שיעורו כפי מזלו ששיעור המזל ל׳ יום שהוא ג׳ מאות פרסי מהלך אדם בינוני כל יום כמו שמצינו בגל א׳ פרעה שהיה מזלו טלה ומזל נ״נ אריה ואמר רומא דגלא ג׳ מאה פרסי רמז למלכות אדום שיש לו ג״כ מזל בשמים ושר של עשו ונמשכה מלכותם הרבה מכל הגליות ואמר חדא זימנא הוה אזילנא כו׳ ע״פ מ״ש פ״ק דע״ז ל״ב קרבי עבדי רומאי בהדי יונאי ולא יכלינהו להו עד דשתפינהו לישראל בהדייהו והכי אתני בהדייהו אי מינן מלכי כו׳ מנייכו אפרכי כפו להו כ״ו שנין קמו בהימנותהו מכאן ואילך אשתעבדו בהו מעיקרא דרוש נסעה ונלכה ואלכה לנגדך ולבסוף דרוש יעבר נא אדוני לפני עבדו ביאורו כי מלכות רומי שהיא אדום אין לה ממשלה כ״א לפי זכות וחובת ישראל כמו שנאמר והיה כאשר תריד וגו׳ ולאום מלאום וגו׳ ולזה אתני בהדייהו אי מינן מלכי כו׳ ששתיהן שוין במעלה א״א ולכך הוצרכו להשתתף בהדייהו ישראל לנצח היונים וע״פ מ״ש כי מעשה אבות סימן לבנים שאמר עשו ואלכה לנגדך בא להשתתף עם יעקב לנצח היונים אך יעקב ראה שא״א כן ואסור להשתתף עם העובד כוכבים אלא כ״א ישעבד בחבירו שיעבוד גמור כדכתיב ורב יעבוד צעיר שאין לו הכרע וע״כ אמר לעשו יעבר נא אדוני לפני עבדו לפני בזמן שיהיה עשו קודם האדון ויעקב העבד ואח״כ יהיה יעקב האדון ועשו העבד כדאמרינן בב״ר מי תופס אחרינו א״ל ואח״כ יצא אחיו והוא שאמר דמעיקרא אזלינא באורחא בשוה כמ״ש ואלכה לנגדך ודלינן גלא של רומא לומר לנו אי מינייכו דהיינו כדברי עשו עד דחזינן כו׳ הוא כפי שראה יעקב הגלות ואמר לו יעבר נא אדוני לפני וגו׳ ולא רצה לשתתף עם העובד כוכבים כי מרבעתיה דכוכבא זוטא כי מזלו קטן שבקטנים כדכתיב הנה קטן בגוים נתתיך אבל לפי חובות ישראל ראה מלכותו נמשכת והוה כי מבזר כו׳ דימה הצרות והגלות המפוזרין בכל דור ודור לאין מספר לפיזור מ׳ גריוי דחרדלא שהוא דבר מר לאכול כמו שהצדיקים זורעין צדקה כן הרשעים זורעין דבר מר בעולם כמ״ש זורע עולה יקצר ואי הוה דלינן טפי לישתף עמהן הוה מקלינן מהבליה ח״ו היינו כלים בגלות כמ״ש בחורבן בית שני שלא היו רוצין להיות נכנע ולהיות עבדים עי״ז נחרב הבית אבל בהיותינו אח״כ נכנע לעשו לעבד כדברי יעקב אבינו וכמ״ש בריב״ז והרבה מחכמי ישראל שנתרצו להיות נכנעים לטיטוס ובזה היה הצלה וריוח מעט בגלותינו זה המר: ואמר רמא ליה גלא קלא לחבריה כו׳. כמ״ש תהום אל תהום קורא גו׳ בכל דור ודור עמדו עלינו כו׳ והוא כמ״ש במדרש ילמדנו דלעיל שאין גל שני לומד מן הראשון כך הרשעים אין למדין משלפניהם ובאים כ״א לכלות ולשטף את העולם וישראל ואמר פוק חזי גבורתא כו׳ כדאמרינן האל הגדול הגבור הרי גבורתו שמציל שה אחד בין ע׳ זאבים ולזה אמר מלא חוט חלא כו׳ הם הצדיקים שנמשלו לחול והם מצילין את הדור כדאמרינן בפרק קמא אספרם מחול וגו׳ אלא הכי קאמר אספרם מעשיהם של צדיקים מרובין על אחת כמה וכמה שמגינים וק״ל: לדידי חזי לי הורמין בר לילותא כו׳. ופרש״י והאי עובדא להודיע צדקת של הקב״ה שמרחם על הבריות כו׳. עכ״ל ע״ש והוא דחוק דא״כ כל הסיפור מלתא דלא צריכי דלא הל״ל אלא דחזי ליה בין הבריות ויראה שהכונה בזה כלפי מ״ש שהשטן הוא היצה״ר הוא המלאך המות ואמרו בפ״ק יורד ומתעה ועולה ומסטין ויורד ונוטל נשמה וזה הורמין הוא מגונדא של שטן ומתחלה הוא מתגרה ביותר טובים כמ״ש כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו והוא שאמר שמתחלה הוא מתגרה באומה הישראלית להתעותם וז״ש דהוה קא רהיט אקופיה דשורא כו׳ חומה הוא רמז על התורה או על כ״י כמ״ש פרק האשה וביומא על פסוק אני חומה וז״ש שהיה מתגרה בשיני החומה דהיינו במקום שאינה חזקה כ״כ כי יסוד החומה היא יותר חזקה והיינו אי תורה קאמר שהיה מתגרה בד״ת בדבר שאין בו טעם מפורש כגון שעטנז ופרה אדומה שא״ה ושטן מונין כו׳ ואי פי׳ חומה כ״י היה מתגרה בבני אדם שאין חזקים הרבה באמונה ובדקי השכל ואמר דרהיט פרשא כו׳ הוא רמז על צדיקי ישראל שרצו במצות הקב״ה כסוסים הללו כדאמרינן בפרק חלק שא״ה את רגלים רצת וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים וגו׳ וז״ש דלא יכיל ליה האי הורמין להתעות את ישראל כי המצות והתורה מגינין עליהם שלא ישלוט בהן יצר הרע ואמר כיון שלא יכול הלך להתגרות בא״ה וז״ש דהוה מסרגין תרתי חיותא פרש״י ב׳ פרדות הוא רמז על ב׳ מלכיות ואומות שהיו מושלים ומתגרות זו בזו ע״י השטן וע״ש שהפרד הוא פסול דימה האומות לפרדה כמ״ש באגדות דסבי דבי אתונא וכמ״ש בדניאל לעת קץ יתגרה מלך הנגב ומלך הצפון זה בזה וז״ש שהיו מסרגין מוכנין למלחמה זה על זה וקאמר דקיימן אתרי גשרי דדונג כו׳ הוא רמז שמקום עמידתן לכלייה כמ״ש כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלהים ואמר דשוור מהאי להאי דהיינו להתגרות זה בזה ולפעמים ינצח זה ופעמים זה כמפורש בדניאל ואמר דהוה נקיט תרי כסי דחמרא כו׳ הוא רמז לכוס התרעלה שישתו העובדי כוכבים לעתיד כמו שהעיד ישעיה הנביא וכדאמרינן פ״ק דסוטה וז״ש לב׳ מלכיות ואומות הללו שיהיו שולטין לימות המשיח כמו שהעיד דניאל נקיט השטן הזה תרי כסי דחמרא של כוס התרעלה שיהיו כלין לימות המשיח ואמר שלא נטפו מהן לארעא הוא רמז על כליון ופורענות גמורה שיבא עליהן ע״ד ימצו ישתו כל רשעי ארץ דהיינו שלא ישאר בו כלום ואמר דאז יעלו שמים דהיינו כמ״ש שיהיו שמים חדשים וארץ חדשה ואמר דאז שמעו בי מלכא דשמיא מה שהוא מתגרה בצדיקים להתעותן ולא יכיל להו וקטליניה לשטן כדאמרינן בפרק החליל שלעתיד נדמה לצדיקים כהר וגם בעיניו יפלא היאך היה אפשר לצדיקים לנצחו ויהרוג אותו הקב״ה דהיינו שלא ישלוט בם עוד יצה״ר וכמ״ש ואת הצפוני ארחיק וגו׳ בב״י א״ס:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush